החלטה בתיק בש"פ 5688/12

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן), בתיק מ"ת 7552-07-12, מיום 15.7.2012, בגדרו נעצר העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר

בכתב אישום מתוקן בשנית, שהוגש ביום 8.7.2012, נגד שמונה נאשמים, וביניהם העורר (נאשם 8 בכתב האישום), לבית המשפט המחוזי בירושלים, יוחסו לעורר, העבירות הבאות: שתי עבירות של ניסיון להצתה, לפי סעיף 448 רישא, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; שתי עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי הסעיפים 274(1), (2) ו-(3) לחוק; ועבירה של התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק.

           על פי עובדות האישום השני, (המיוחס לעורר ולשלושה נאשמים נוספים) ביום 11.5.2012, סמוך לשעה 22:00, העורר, יחד עם הנאשמים 2,1 ו-7 (להלן: הנאשמים), ויחד עם אחרים נוספים (להלן: האחרים), התאספו והחלו להתפרע ולהפר את הסדר, בשכונת סילוואן שבמזרח ירושלים (להלן: השכונה).

           במהלך ההתפרעות, יידו חלק מהאחרים אבנים לעבר רכבי משטרה, וחסמו את הכביש באבנים ובפחים. בהמשך, יידה העורר בקבוק תבערה לעבר רכבי המשטרה, כאשר חלק מהנאשמים והאחרים עלה לגגות הבתים והמשיך ליידות אבנים לעבר רכבי משטרה שהגיעו למקום. חלק מהאחרים אף השליך בקבוקי תבערה לעבר רכבי המשטרה ואחד מהם יידה נפצים.

           על פי עובדות האישום השלישי (המיוחס לעורר ולשני נאשמים נוספים) ביום 15.5.2012, המועד בו צויין "יום הנכבה" במגזר הערבי, חבר העורר לנאשמים 2 ו-7, ולאחרים נוספים, על מנת לבצע, בצוותא חדא, הפרות סדר בשכונה. במסגרת הפרות סדר אלו, יידה העורר בקבוקי תבערה לעבר רכב משטרתי שחלף במקום, ואילו האחרים השליכו בקבוקי תבערה לעבר בתי יהודים בשכונה, וכן נפצים ואבנים לעבר רכבים משטרתיים.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

בד בבד עם הגשת כתב האישום המתוקן, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

           בבקשה נטען כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העורר ושל יתר הנאשמים בעבירות המיוחסות להם, וכי קיימת עילת מעצר הנוגעת למסוכנותו של העורר. זאת, משיש ראיות לכך כי העורר תקף, ביחד עם אחרים, על רקע לאומני, בתי יהודים בשכונת סילוואן ורכבי משטרה שחלפו בשכונה. כמו כן, נטען כי נגד העורר קיימת עילת מעצר נוספת, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, שכן העבירות המיוחסות לו נעשו תוך שימוש בנשק.

           עוד צויין, כי לחובתו של העורר הרשעה קודמת בעבירת התפרעות, מיום 11.3.2009, בגינה הוא נדון לשלושה חודשי מאסר בפועל ולמאסר על תנאי.

           לסיום נטען, כי הנסיבות המתוארות בבקשה מבססות את המסקנה כי אין תחליף ראוי, זולת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

החלטת בית המשפט קמא

בית המשפט קמא בחן את הראיות המבססות, לכאורה, את אשמתו של העורר.

           על פי הודעה שמסר מחמד קואסמה (להלן: קואסמה) ביום 7.6.2012, הרי שבחודש אפריל באותה שנה התרחשו מהומות בסילוואן, והוא יצא מחנותו כדי לראות מה מתרחש. קואסמה סיפר כי ראה בחורים רבים מיידים בקבוקי תבערה ואבנים לעבר חיילים שהיו במקום. לדברי קואסמה, הוא ראה את העורר, שלא היה רעול פנים, בין מיידי האבנים, וכאשר הבחין העורר כי חיילים מתקרבים אליו, הוא חבש כובע על ראשו. קואסמה מסר עוד, כי ראה את העורר תופס בקבוק תבערה וזורק אותו על החיילים "כדי להפחיד אותם שלא להתקרב אליהם".

           אדם בשם מהנד קואסמה זיהה את תמונתו של העורר (בהודעתו מיום 4.6.2012), וציין כי הזכירו בהודעה קודמת, בה העיד על יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, לעבר רכבי המשטרה ובתי היהודים בשכונה.

           על יסוד עדויות אלה, קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר.

           בית משפט קמא התייחס למעורבותו הקודמת של העורר בפלילים, על רקע דומה, ולכך שהוא נדון למאסר בפועל בגין התפרעות. לפיכך, לא מצא בית משפט קמא, לבקש תסקיר מעצר בעניינו של העורר, והורה על מעצרו עד לתום ההליכים.

הערר

העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, להוכחת האשמות המיוחסות לו. עיקר עררו נסב סביב הטענה, כי היה על בית משפט קמא להורות לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו, על מנת לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר, בתנאים אשר יממשו את תכלית המעצר.